"דניאל": הסרט המצמרר בכיכובו של אדיר מילר שמגלם אב שכול המשוחח עם בנו שאיננו עוד

הפוסט המלא של אדיר מילר:

"לפני כשנתיים צלצל הטלפון ומעבר לקו שמעתי קול צעיר מהוסס: ״אדיר?״ ״כן״ עניתי, ״שמי נוני גפן, אני במאי סרטים ואני פונה אלייך בעקבות בקשה של אב שכול ששכל את בנו במלחמת לבנון השנייה״. המילה הזו אב שכול הכתה בי בעוצמה… פנייתו של אב שכול? מה אב שכול רוצה ממני?

נוני המשיך וסיפר כי האב הוא אביו של סמ״ר דניאל שירן ז״ל, חייל צעיר שנפל במלחמת לבנון השנייה. אותו אב כתב לאחר מותו של בנו תסריט לסרט קצר והוא מעוניין שאני אשתתף בסרט הזה. זה סרט בהשתתפות שחקן אחד בלבד .

״על מה הסרט?״, שאלתי, ״הסרט הוא על שיחה וירטואלית המתקיימת בין האב השכול לבין בנו שבשמיים. אשלח לך את התסריט ונשמח אם תסכים לעשות זאת״.

למחרת הגיע אליי התסריט והתחלתי לקרוא אותו. אני קורא את המילים ודמעות ממלאות את עיניי, כאב חד מפלח את ליבי ואני עוצר כל כמה שורות ומנגב את דמעותיי.

כשסיימתי לקרוא את התסריט התקשרתי לנוני הבמאי. ״קראת?״ הוא שאל, ״קראתי ארבע פעמים ברצף״ עניתי ״ואני אעשה זאת בגאווה והערכה וללא שום תמורה. לעשות סרט כזה זו מצווה בשבילי!!! רק שאלה קטנה לי אליך..". אמרתי לו: ״התפקיד הזה הוא תפקיד כל כך עמוק, רציני ודרמטי. מדוע האב מתעקש דווקא עליי? אני קומיקאי ויש עשרות שחקנים דרמטיים אחרים שיעשו זאת נהדר״.

נוני שתק ואז אמר: ״אותו אב שכול הוא פרופסור אבינועם שירן והוא ראש מחלקת קרדיולוגיה בבית החולים כרמל שבחיפה. הוא ראה אותך משחק ניצול שואה בסרט ״פעם הייתי״, התרגש ממך וביקש שזה יהיה רק אתה. אתה בסרט בעצם תגלם אותו שמשוחח עם בנו שנפל. אבינועם התעקש וביקש רק אותך״.

שתקתי, התרגשתי ממש והמילים נעתקו מגרוני. הדבר הזה טלטל אותי מאוד וגרם לי לחשוב.

אצלנו במשפחתה אין חייל שנפל במערכות ישראל אך בשואה נרצחה כמעט כל משפחתי. החיבור הזה נראה לי לפתע מלמעלה.. בגלל תפקיד של ניצול שואה שגילמתי אב שכול מבקש שאשתתף בסרט לזכר בנו שנפל.

זה הראה לי את החיבור המיסטי והחזק של עם ישראל לשני ימי הזיכרון הללו.

יום השואה הוא לזכר ששת מיליון הקורבנות שנרצחו כי לא היה מי שיגן עליהם ואילו יום הזיכרון הוא לזכר אלו אשר הגנו עלינו ושילמו בחייהם כדי שלעולם לא נהיה שוב במצב שאין מי שיגן עלינו.

לזכרו של סמ״ר דניאל שירן ז״ל ושאר חללי צה״ל ונפגעי פעולות האיבה.

מי ייתן והרשימה הזו של פרחים צעירים שמתים למען הגנת המולדת תלך ותצטמצם ואולי בעזרת השם יום אחד גם תיעלם...".