הקסם של יפו: עיצוב בין עבר להווה
03.05.18 / 13:57
גשר זכוכית, עליית גג חדשה וקומת גלריה שמשקיפה על חלל הבית שינו את פניה של דירה יפואית נטושה, שעמדה ריקה במשך 70 שנה
כתבה: סיגל כהן.
דירה נטושה, נטולת רצפה, ללא חלונות ועם קירות סדוקים, עמדה ריקה במשך 70 שנה בלב יפו והצריכה דמיון וחזון על מנת להפוך אותה מחורבה לדירה מוארת, מודרנית ונחשקת. למשימה נבחרו מעצבות הפנים מיכל שטיינפלד ורוני דביר, בליווי אדריכל אמיר נבון, במסגרת תוכנית המנטורינג לבוגרים מצטיינים של סטודיו 6B.
הדירה, הנמצאת ביפו העתיקה, הייתה מוזנחת ונותרו בה רק קירות עירומים וכמה יונים שבחרו לסבלט את המקום, מה שהצריך חשיבה עיצובית מקיפה, על מנת למקסם את הפוטנציאל שלה לקראת מכירתה.
"ההרגשה הייתה כמו להגיע למבנה עתיק, נטוש ומסקרן" אומרות המעצבות מיכל שטיינפלד ורוני דביר. "קיבלנו הזדמנות לשנות את פניו כליל ולצקת לתוכו חיים חדשים, וידענו שאנחנו עומדות בפני הרפתקה מופלאה".
בעלי הדירה, ביקשו מסטודיו 6B למקסם את שטחה ולהפוך אותה לדירה מודרנית ומיוחדת, שניתן יהיה למכור הלאה לזוג או ליחיד. הקונספט העיצובי התמודד עם מיעוט של אור שחדר לדירה מבעד לפתחים, אך עם מיקום מבוקש, ושרידים יפואיים אותנטיים, ביניהם תקרות גבוהות ודלתות ברזל ישנות שנותרו על ציריהן.
חדרים תלויים
כדי להגדיל ולמקסם את שטח הדירה, החליט צוות המנטורינג לנצל את גובה התקרה וליצור גלריה חדשה בחלקה המזרחי של הדירה. "כך הוספנו מעין חדר שינה-אירוח נוסף, שמשקיף על חלל הבית מלמעלה", אומרת שטיינפלד. בנוסף, המעצבים פתחו את גג הרעפים ויצרו קומה נוספת, שהפכה לסוויטת שינה עם מרפסת הצופה לשכונה." התהליך דרש עבודות קונסטרוקציה נוספות אך שתי ההחלטות הללו שינו באופן מהותי את הדירה, מדירת 70 מטר לדירה גדולה, מורכבת ומעניינת מבחינה עיצובית", מסביר אמיר נבון.
ויהי אור ואוויר
אתגר נוסף שעמד בפני הצוות היה, הכנסת אור לדירה. מאחר שלא ניתן היה לפתוח פתחים נוספים בחזיתות, החליטו המעצבות לפתוח חלון מאורך בגג הדירה והוסיפו גשר זכוכית ברצפת קומת הגלריה, שמצויה בדיוק מעל למטבח, כך שהאור שוטף את החלק המזרחי של הדירה מלמעלה עד למטה, מהגג ועד רצפת המטבח. גם השימוש בפלטת צבעים מאוד מצומצמת בדירה מדגיש ומבהיר את חלל הפנים. הישענות על הצבע הלבן, דגשים בשחור ושילוב של תכלת וקיר צהוב, משרים תחושה רעננה וחיונית.
.
מציצים, לא רק סרט
לאחר תוספת הגלריה והיחידה בגג, היה צורך לתכנן את גרם המדרגות שמקשר בין המפלסים. מאחר שהוא מטפס לגובה של חמישה מטרים, היה ברור שהוא מקבל תפקיד עיצובי משמעותי במראה הדירה, וכן שהטיפוס בו מדגיש את המעבר בין האזור הציבורי של הדירה לחלל הפרטי יותר. לאור תוספות הבנייה בדירה, תוכננו פתחי היציאה בין קונסטרוקציות הברזל החדשות.
לדברי שטיינפלד, תוך כדי תהליך התכנון "יצרנו בדירה מצב חוזר, במסגרתו ניתן להציץ מחלל אחד לחלל אחר בבית. למשל, מחדר השינה למעלה ניתן להשיקף מטה דרך הרצפה השקופה אל המטבח. בחדר השינה ניתן להציץ גם מהמקלחת אל החדר שמופרד בקיר זכוכית, וכמו כן מהמרפסת דרך חלון אור מאורך אל חדר הגלריה. הטיפוס לגובה והבחירה בחומרי הגלם נתן לדירה ממד נוסף מציצני ושובב".
אין הווה ללא עבר
הדירה, במצבה הראשוני, כללה אלמנטים אופייניים למקום, כך שהייתה החלטה לשמר את מאפייני הבסיס, למשל הקשת מעל דלת הכניסה, קיר האבן שבסלון, דלתות הברזל ומבנה פתחי החלונות. "כל אלה נותנים מיד את תחושת השייכות למקום ואת ההקשר ההיסטורי", מסבירה רוני דביר ומוסיפה שעל הבסיס התקופתי הזה, יצרו היא ושטיינפלד את הרובד העכשווי המבוקש על ידי היזמים, בעלי הנכס.
בתום עבודת התכנון והשיפוץ התקבל חלל אחד פתוח וזורם, מואר ומרווח הרבה יותר, ללא שימוש בקירות לחלוקות ותוך שימוש בחומרים כמו בטון, ברזל, זכוכית ועץ. גם פריטי הנגרות בחללי הבית, הקווים, פריטי הריהוט והאביזרים המשלימים, מבטאים את הכיוון המודרני. שילוב הסגנונות הוא זה שיוצר את האווירה וההרגשה המיוחדת שבדירה, שמצמיחה חדש על גבי הישן.
