מעבדות העיר לחירות בקיבוץ שדה יואב המתחדש: הכירו את משפחת עמרם-נתיב

בעוד כחודש וחצי ייכנסו רונה ורותם עמרם־נתיב ושני ילדיהם לבית שבנו בהרחבה הקהילתית של קיבוץ שדה יואב. זהו בית ששטחו 133 מ"ר, בשכונה שבה 52 משפחות, חלקן בני קיבוץ וחברי קיבוץ משפרי דיור, ואחרים נקלטים מהעיר או שוכרי בתים שהתקבלו לחברות.

בני הזוג עמרם־נתיב ביקשו לשכור בית בשדה יואב לתקופת הבנייה, אך כיוון שלא נמצאו בקיבוץ דירות פנויות, הם שכרו בית במושב יד נתן הסמוך, וכך התאפשר להם לשלב את ילדיהם במערכת החינוך של שדה יואב, ואף להיות פעילים בתחום הקליטה בקיבוץ.

רונה (34), סמנכ"לית של המיזם החברתי "לחיות יחד", שמטרתו לייצר חיבורים ושותפויות בין מגזרים וקבוצות בחברה בישראל, גדלה בחולן. רותם (39), מנהל תוכניות בג'וינט ישראל שמטרתן להביא לשינוי מצב תעסוקתי של אוכלוסיות מודרות, גדל במרכז הכפרי עזר שבמועצה האזורית באר טוביה.

ההיכרות ביניהם היתה בצבא. היא היתה קצינה בקבע ופיקדה על הכשרות קצינים במערך האב"ך (אטומי־ביולוגי־כימי), והוא היה קצין מילואים שהשתתף בהכשרה.

ב־2009 הם נישאו והתגוררו בחולון, עד שהחליטו לעבור לשדה יואב ושכרו את הדירה ביד נתן. "שנינו עובדים בעולמות החברתיים, והרגשנו שאין הלימה בין החיים המקצועיים שלנו לבין החיים בחולון", מספרת רונה על ההחלטה לעבור לקיבוץ.

"לשנינו היה ברור שאנחנו רוצים שגם החיים המשפחתיים שלנו יהיו טבולים וקשורים לעולמות קהילתיים וחברתיים. היתה תקופה שהייתי חברה במועצת העיר חולון, וניסיתי להשפיע על הליכה לכיוונים הקשורים לחברה ולקהילה. כשראינו שקשה להשפיע בעיר גדולה, הבנו שאנחנו צריכים לעבור להתיישבות הכפרית.

"לפני שנתיים סיפרה לי חברה טובה שלי, שגרה בשדה יואב בשכירות, שפותחים הרחבה קהילתית עם קליטה לחברות. הגענו לקיבוץ ליום חשיפה, וברגע שהגענו התאהבנו במקום".

"רציתי התיישבות כפרית", מוסיף רותם, "שבה יגדלו הילדים בְּמקום עם שורשים. העדפתי קיבוץ על פני מושב, כי רציתי לחיות במקום שהמרחב הציבורי שלו מפגיש ומחבר בין האנשים, ולא במקום שבו כל אחד חי לעצמו בנחלה שלו ובחצר הפרטית שלו".

את תהליך הקליטה לקראת הקבלה לקיבוץ מגדירים רונה ורותם מקצועי מאוד. "זה תהליך סדור וברור", הם אומרים, "והוא כלל שני מפגשי חשיפה וכן מפגשים עם אנשים מובילים בקיבוץ.

"נפגשנו עם יו"ר הקיבוץ, עם מנהל הקהילה ועם אנשים מתחום החינוך כדי להכיר את החיים בקיבוץ. צוות הקליטה, שמורכב מחברות קיבוץ ותיקות, ניסה להקנות לנו אווירה של בית באמצעות כיבוד עם שיר של יורם טהרלב העוסק בקיבוץ.

"אחר כך עברנו תהליך מיון, כולל ראיון אישי, מילוי טפסים ומבדקים בחברת הערכה שהקיבוץ עובד איתה.

"הכל התנהל בצורה שקופה, ושלחו לנו מיילים להודיע מתי ואיך נקבל תשובה. אחרי שהודיעו לנו שהתקבלנו, התחיל תהליך בניית הבית עם כל מה שקשור בזה, ובמקביל - תהליך הקליטה לחברות בקיבוץ".

רונה מספרת שזמן קצר לאחר קבלתם היא הצטרפה לצוות הקליטה של הקיבוץ, והם ארגנו פיקניק לנקלטים, יום בבריכה ואירוע עם מתקנים מתנפחים לילדים.

"כל האירועים האלו נועדו לחזק את הקהילה", היא אומרת, "לתת לאנשים החדשים הרגשה שהם נכנסים לאיזשהו בית קהילתי, ולא למקום שבו כל אחד חי לעצמו".

האם מה שפגשתם בשדה יואב עונה על הציפיות שלכם מחיי קיבוץ?

רונה: "בהחלט. במסגרת מסלול הקליטה גם עברנו תהליך די ארוך של תיאום ציפיות. הן במפגשי החשיפה, הן בשיחות והן בסיורים, ראינו פחות או יותר איך מתנהלים חיי הקיבוץ.

"ראינו את מערכת החינוך, ושמענו על הדברים הייחודיים של הקהילה בקיבוץ, כמו החיבור לטבע, הטיולים וההשקעה הגדולה בחינוך. דבר נוסף שאהבנו הוא העובדה שמדובר בקהילה המקיימת את עצמה. מה שהאנשים שחיים פה לא יעשו במו ידיהם - לא יהיה.

"כל האירועים והחגים נעשים בהתנדבות על ידי חברי הקהילה, וזה בדיוק מה שציפיתי שיהיה בקיבוץ. אני בטוחה שכשתאוכלס השכונה שלנו, תיכנס רוח צעירה ורעננה של אנשים עם הרבה רעיונות ויוזמות שישפיעו על הבית הקיבוצי הזה".

רותם: "המפגש עם שדה יואב תאם לציפיות שלי. העובדה שהקיבוץ קטן גורמת לכך שתחום הקהילה, הפיתוח שלה והיזמות די מצומצם. אני מצפה שזה ישתנה, כי הקהילה הולכת לגדול בארבעים אחוזים - משבעים ומשהו משפחות ל־130 בערך, ובהתאם לכך יתפתח גם התחום הקהילתי".

איך הגיבו החברים והמשפחה שלכם על המעבר לקיבוץ?

רונה: "החברים הטובים שלנו מתל אביב אמרו שעברנו למקום נידח, ושבטח ניפגש רק פעמיים בשנה כי קשה להגיע לכאן.

"בסך הכל מדובר בחמישים דקות נסיעה, אבל מבחינתם לגור במקום שאין בו מסעדה ובית קפה במרחק של שלוש דקות, או הזמנת טייק אווי בכל שעות היממה, זה לגור במקום נידח. לעומת זאת, ההורים שלי עזבו את חולון ועברו לאשדוד כדי להיות קרובים יותר אלינו".

ליצור מרקם

שני הילדים השתלבו יפה במערכת החינוך בקיבוץ. טבע (5.5) מתחנכת בגן חובה, והיא ילדה מהממת, סקרנית, האוהבת לחקור ולהתנסות בדברים, לצייר וליצור, להיות בטבע, לרקוד בחוג בלט ולהיות עם חבריה, עם אחיה ועם הוריה.

יער (3), המתחנך בגן טרום־חובה, הוא ילד חברותי, דברן, סקרן, מוזיקלי, מחבק ומנשק, האוהב להופיע, לשחק עם חברים ולהיות במרכז תשומת הלב.

"הילדים התאקלמו יפה", אומר רותם, "והם אוהבים מאוד את הקיבוץ. יש להם הרבה ההזדמנויות להיות יחד ולהכיר כל אחד את החברים של האחר. הם נפגשים במרחב הציבורי של בתי הילדים, וזה מחזק הן את הקשר ביניהם והן את הקשרים בינם לבין ילדים אחרים".

רונה: "הילדים נקלטו באופן מדהים. הם אוהבים את הגנים, את הגננות ואת הצוותים, ואוהבים את הילדים האחרים. הם מחוברים מאוד לקיבוץ, והם ודאי לא יזכרו שהם גרו פעם בחולון".

מה הציפיות שלכם מהמעבר לקיבוץ?

רונה: "הציפיות שלי קשורות לשאלה איך נצליח לבנות קהילה רב־דורית, המורכבת מדור ותיק ומדור צעיר.

"ההצלחה של כולנו תהיה אם נצליח ליצור מרקם חברתי המורכב מהייחודיות, מהזהויות השונות, מהדורות השונים ומהתפיסות השונות, שבסופו של דבר יתלכד לקהילה מקשיבה, מכבדת סובלנית, יוצרת ודינמית".

רותם: "אנחנו מצפים להעמיק את תהליך המעורבות וההשפעה שלנו, עם שאר חברי הקהילה, על עיצוב דמות הקיבוץ בהמשך דרכו".