אל"מ חיים אבודרהם מאור הנר עומד בחזית המלחמה מול האיומים הטכנולוגיים על ישראל

"מלחמה על הבית" הוא ביטוי מטאפורי, שמשמעותו מלחמה על הבית הלאומי כלומר מדינת ישראל. כשאל"מ חיים אבודרהם, כיום מפקד בה"ד 7, בית הספר הארצי לקשר, תקשוב והגנה בסייבר, השתתף במבצע צוק איתן כמג"ד התקשוב של אוגדת עזה, הוא נלחם על הבית הלאומי, אבל גם על הבית הפרטי שלו בהרחבה הקהילתית בקיבוץ אור הנר שבעוטף עזה.

"הייתי כשנה בתפקיד באוגדת עזה כשהחל המבצע", הוא נזכר, "המרחק בין הבסיס שבו שירתי לבית שלי הוא קילומטרים ספורים. כשהתחיל המבצע אשתי והילדים יצאו מאור הנר למרכז הארץ.

"אני פיקדתי על הגדוד שהיה אחראי על כל התקשוב, האלחוטי והחוטי, ממערכות הרדיו דרך מערכות השליטה והבקרה ועד התקשורת רחבת הסרט. כשאתה בתפקיד כזה בצבא כל העורף הוא הבית שלך, אבל בהחלט ההכרות האינטימית עם האזור ועם הגזרה יצרה אצלי תחושה מיוחדת של הגנה על הבית". 

אבודרהם (44), נשוי לשירי, עובדת סוציאלית בהכשרתה, ואב לשלושה, נולד וגדל במושב שדה דוד שבחבל לכיש. בתקופת שירותו הצבאי ולימודיו לתואר ראשון במכללת ספיר, התגורר עם משפחתו בקיבוץ נחל עוז ונחשף לקיבוצי המועצה האזורית שער הנגב. "התאהבנו במקום", הוא מספר, "וכשהייתה לנו הזדמנות להיכנס להרחבה באור הנר, קפצנו עליה בשמחה ואנחנו גרים שם כבר שש שנים".     

כמה אתה מעורה בחיי הקיבוץ?

"אני מכיר ומבין את התהליכים ואת האתגרים הניצבים בפני הקיבוץ, אבל השירות הצבאי והתפקידים התובעניים לא משאירים לי הרבה זמן פנוי למעורבות בקהילה.

"האתגר המרכזי הוא היכולת לייצר קהילה אחת של החברים הוותיקים והתושבים בהרחבה, ואתגר נוסף הוא לקיים חינוך פורמלי ובלתי פורמלי באיכות גבוהה. ההרחבה שלנו, שמונה 76 משפחות, נקלטה בצורה טובה ומוצלחת על ידי חברי אור הנר, וגם אם יש חיכוכים הם מוכלים ולא מגיעים לרמה של פיצוץ או שבירת כלים".

כנגד כל הסיכויים

הוא הגיע לחיל הקשר בעקבות מקרה שהפך לאירוע מכונן בחייו, ובעצם די קבע את המסלול הצבאי שלו. כשהיה כמעט בן 12 השתתף במשחק ילדים במושב שלו שבו התעופפו אבנים מצד לצד, ואחת האבנים פגעה בעינו הימנית ופצעה אותו קשה. לאחר תקופת אשפוז ארוכה וארבעה ניתוחים לא מוצלחים, הוא נותר עיוור בעין הפגועה.

אבודרהם למד במגמת אלקטרוניקה ומחשבים בתיכון בקריית גת והמשיך לשנת י"ג. הוא התגייס ב-1991 עם פרופיל 31, והבין שלא יוכל להגשים את חלומו להיות לוחם ביחידה קרבית. כשחקר בצבא מי נמצא הכי קרוב לשדה הקרב, אמרו לו שזה חיל הקשר.

"הבנתי שזה גם קשור לעולם האלקטרוניקה והמחשבים", הוא אומר, "ומאד רציתי להגיע לשם. כשהתגייסתי קיבלו אותי לחיל הקשר ושלחו אותי לקורס טכנאים שנמשך ארבעה חודשים, ובסופו שובצתי לאוגדה בדרום. שירתי שם חצי שנה והיה לי מאד ברור שאני רוצה לצאת לקורס קצינים.

"כשהגיעו הזימונים הסבירו לי שבגלל הפרופיל הנמוך אני לא יכול לצאת לקצונת קשר, אבל התעקשתי והבאתי אישורים רפואיים שקבעו שלא צריכה להיות מניעה ליציאה שלי לקורס. בסיום הקורס ביקשתי להשתבץ בתפקיד קצין קשר גדודי, ושוב החל שיח אם זה אפשרי ובסופו קיבלו את רצוני ואת בקשתי".

הסמכתו לקצין פתחה בפני אבודרהם את הדרך למגוון תפקידים מבצעיים בסדיר ובקבע, וכן ללימודים לתואר ראשון במדעי המחשב ולתואר שני במדעי המחשב ובמנהל עסקים. השיבוץ הראשון שלו היה לתפקיד קצין התקשוב של גדוד הסיור הבדואי באזור כרם שלום.

אחר כך שימש באותו תפקיד ביחידת שמשון ששירתה בעזה, בשייטת 13, ובהמשך מונה לקצין תקשוב של החטיבה המרחבית ברמת הגולן. התפקיד הצבאי הבא שלו היה קצין תקשוב בחטיבה סדירה בדרום, ובמסגרתו חווה שני אירועים קשים: פגיעה בנגמ"ש של גבעתי בשכונת זייתון בעזה שכל לוחמיו נהרגו, ולמחרת פגיעה בנגמ"ש של חיל ההנדסה בציר פילדלפי.

"כולם זוכרים את התמונה המפורסמת של החיילים שמחפשים בחול את שרידי גופות הלוחמים", מציין אבודרהם, "החיילים האלו היו חניכי קורס מ"כים בחטיבה שבה שירתי.

"זה היה אירוע מאד משמעותי גם מבחינה מבצעית, שהתרחש תחת אש מכמה כיוונים. אירוע משמעותי נוסף שעברתי כמפקד בחטיבה באותה תקופה היה ההתנתקות, שבה היה לנו גם תפקיד של פינוי התושבים וגם של הגנה עליהם ותגובה במקרה שתיפתח אש מהצד הפלשתינאי. בסופו של דבר זה לא קרה".

במלחמת לבנון השנייה שימש אבודרהם כסמג"ד תקשוב של אוגדת מילואים בפיקוד צפון, ואז נוכח כיצד הדרך שבה פעל הצבא ועל פיה בנה את כוחו ותפיסת הקרב היא שגויה, ולאחר מכן איך הוא מחליט על שינוי כיוון.

במלחמה הזאת הייתה ביקורת על כך שבעקבות הטכנולוגיה המתקדמת, מפקדי האוגדות והחטיבות פיקדו על היחידות מול מסך הפלזמה במפקדה ולא בשדה הקרב.      

"אני חושב שזה לא נכון. כמי שהיה שם אני יכול להעיד שהם בהחלט לא היו רק מול המסכים. הם היו גם במפקדות וגם בשטח. גם היום כשאנחנו שואלים איפה המפקד צריך להיות, התשובה היא במקום שבו הוא יכול להשפיע הכי הרבה על תוצאות הקרב.

"זה נכון שהטכנולוגיה יוצרת סיטואציה שבה הרבה מאד מידע מודיעיני וכללי מרוכז במקום אחד. אז המקום הזה היה המפקדה שנמצאה מעט מאחור, והמפקדים נדרשו להימצא בה חלק מהזמן כדי להתעדכן בכל המידע.

"אחד האתגרים הגדולים ביותר הניצבים בפני הצבא מאז ועד היום, הוא איך הופכים את אותה יכולת של הבאת מידע ליותר ניידת ונגישה למפקדים בחפ"ק הקדמי ובשטח. מבחינת חיל התקשוב המהפכה הדיגיטלית התחילה בעקבות מלחמת לבנון השנייה, והיא כוללת הטמעת מערכות תקשוב ומידע בטכנולוגיה מתקדמת".

בנקודה הזו אני מבקש מאל"ם אבודרהם לסגור לי פער של עשרות שנים בתחום הקשר. אני מספר לו שכשהייתי בצבא היה לנו מכשיר קשר שנקרא מ.ק. 25, מכשיר מרובע וגדול שנישא על גבי מנשא עם אנטנה מתקפלת שהייתה נפתחת בתנועת זריקה בתרגילים ובפעילות מבצעית.

האם הננוטכנולוגיה השפיעה גם על התחום הזה ומאפשרת ייצור מכשירי קשר קטנים כמו טלפון סלולרי, אני שואל. "אחרי מ.ק. 25 נכנס לשירות מ.ק. 77", הוא מעדכן, "וגם הוא כבר לא נמצא בשימוש. היום אנחנו בעידן אחר לגמרי מבחינת הארכיטקטורה התקשובית בצבא. עברנו עם המכשירים והמערכות החדשות כמה התנסויות מבצעיות שהגדולה שבהן הייתה בצוק איתן.

"במבצע הזה בא לידי ביטוי תהליך שנמשך 12 שנים, שבו מטמיעים את הטכנולוגיה החדשה בתוך הצבא. "הטכנולוגיה הזו מספקת סדרה של מערכות, שמאפשרות פיקוד ושליטה הרבה יותר טובים משהיה בעבר. רוב המערכות פעלו היטב, חלק מהדברים עדיין טעונים שיפור.

"מדובר במגוון מערכות, גם ויזואליות וגם שמע ודיבור, כשהבשורה הגדולה היא השיפור בקישוריות, שהיא היכולת לחבר את המערכות של הזרועות השונות בצבא ולייצר לוחמה רשתית".             

אולי בהזדמנות הזו יעברו בצבא לדבר בקשר בדיבור רגיל ולא מוצפן כביכול? למה להתעקש על זה?

"נדב"ר (נוהלי דיבור ברשת) לא נועדו להצפין את התוכן, אלא בעיקר לייצור סדר פעולה. היות וברשת צבאית אין יכולת לדבר ולשמוע בו זמנית, הגדירו נהלים לדיבור כמו רות עבור לסיום משפט ורות סוף לסיום שיחה.

"זה נכון שבעבר רוב רשתות הקשר והרדיו היו גלויות, ולכן הוחלט לתת שמות קוד על מנת להקשות על האויב לפענח את תוכן השיחה. היום ברור לנו שהאויב מקשיב לרשתות אם הן גלויות, ואנחנו נמצאים בתהליך של מעבר מרשתות גלויות לנסתרות. הסתרת התוכן נעשית באמצעים טכנולוגיים, ולא על ידי נוהל הדיבור בקשר".

לשלב טכנולוגיה ומבצעיות

אין ספק שהטכנולוגיה הביאה לשינוי שניתן להגדירו מהפכני, במה שהיה בעבר חיל הקשר וכיום נקרא אגף התקשוב וההגנה בסייבר. סייבר הוא קיצור של המילה קיברנטיקה, המשמש ככינוי נפוץ למרחב הקיברנטי, ובפרט לעולם האינטרנט.

גם ההכשרות שעוברים חיילי ומפקדי אגף התקשוב בבה"ד 7, שעליו מפקד אל"ם אבודרהם למעלה משנה, הותאמו לעידן הטכנולוגי החדש. "במטכ"ל הוחלט שאגף התקשוב מקבל את האחריות הצה"לית על ההגנה בסייבר", הוא מסביר.

"ובהתאם להחלטה הזו האגף בנה את עצמו כשהוא מושתת על שלושה רבדים: הרובד הבסיסי, התקשוב הכולל את מכשירי הקשר, המחשבים ורשתות התקשורת השונות. הרובד השני, לומ"ר (לוחמה מבוססת רשת) שבו קורים התהליכים המבצעיים המבוססים על התקשוב.

"הרובד השלישי הוא ההגנה בסייבר שנועדה להבטיח שנוכל לאפשר את קיום התהליכים המבצעיים, כלומר שנדע כל הזמן על הכוונות לפגוע במערכות שלנו, ואם חס וחלילה פגעו בהן לדעת לטפל בזה כדי לאפשר את חופש הפעולה המבצעי של צה"ל. ההכשרות שלנו בבסיס ההדרכה של האגף מותאמות לכל הרבדים האלו".

יש לך דוגמאות לניסיונות פגיעה ברשתות הצה"ליות?

"אני לא יודע לענות על זה, אבל אני מניח שזה קיים. אם משקיעים כל כך הרבה משאבים ארגוניים, כספיים ואנושיים בהגנה בסייבר, כנראה שלא עושים את זה אם אין באמת איום. האיום הזה בא לידי ביטוי בשיתוק מערכות במקומות שונים בעולם, ואסור שזה יקרה במערכות של צה"ל".     

במאי 2016 הועתק בה"ד 7 ממחנה גדעונים בצריפין שבו שכן מאז הקמתו ב-1948, לעיר הבה"דים שהוקמה בנגב. לאחרונה התפרסם בתקשורת שתהליך דומה שצריך לעבור חיל המודיעין, מתעכב בשל החשש שרבים מאנשי הקבע של החיל לא ירצו להעתיק את מגוריהם מהמרכז לנגב ויעדיפו לפרוש מצה"ל. כשאל"ם אבודרהם נשאל אם הוא נתקל בקשיים דומים אצל אנשי הקבע, הוא משיב שמדובר ביריעה הרבה יותר רחבה שחשוב להבין אותה.

"בה"ד 7 עבר לקריית ההדרכה והוא בעצם הסנונית הראשונה בתוכנית הלאומית לחיזוק הנגב", הוא אומר, "במקביל, אנחנו עומלים על הקמתה של קריית התקשוב בנגב, שאמורה לקום בעוד מספר שנים בבאר שבע. לקריה הזו אמורות לעבור כל היחידות הטכנולוגיות של חיל התקשוב.

"קיימת החלטת ממשלה שלפיה באר שבע היא בירת הסייבר של מדינת ישראל, וכבר עובדים בה על הקמת קמפוס טכנולוגי ענק של חברות הייטק, ואנחנו רואים את עצמנו כחלק מהמערכת האקולוגית הטכנולוגית שתוקם שם. הרעיון שלנו הוא להכשיר צעירים מהדרום ומשאר הארץ שיתגייסו לאגף התקשוב, ולאחר מכן יוכלו להמשיך בתחום זה בקריית התקשוב ובקמפוס הטכנולוגי בבאר שבע.

"לשם כך אנחנו מובלים תוכנית שוחרות במספר בתי ספר תיכוניים בארץ, כשהמטרה היא לעודד למידה של אלקטרוניקה ומחשבים של צעירים שיתגייסו אלינו. תוכנית שנייה היא ניצנים, שבה אנחנו מלמדים הנדסת תוכנה בכיתות ט' בשישה בתי ספר, ומקיימים חוג מצוינות בתחומים טכנולוגיים מתקדמים בכיתות י'-י"ב, כשהכוונה היא שבוגרי התיכונים יתקבלו למקצועות העילית של חיל התקשוב. פרויקט מקביל לקריית התקשוב הוא הקמת קריית המודיעין באזור עומר, ואני מאמין שאנשי החיל הזה בסופו של דבר יגיעו לנגב".

מה אתה רוצה לומר לבני הקיבוצים ולהוריהם במטרה לשכנע אותם להתגייס לחיל התקשוב?

"סיפרתי על אירוע הפציעה שלי שגרם לי לחפש תפקיד בצבא שהוא גם טכנולוגי וגם מבצעי, ומצאתי את זה בצורה מדהימה בחיל התקשוב. גם היום חיל התקשוב הוא חיל מבצעי וטכנולוגי, כשהטכנולוגיה עברה כברת דרך ארוכה מאז שאני התגייסתי לפני 25 שנים.

"זה חיל מאד דומיננטי, שרמת החשיבות שלו במשימות של צה"ל הולכת וגוברת, ומי שמחפש בשירות הצבאי את השילוב הטכנולוגי והמבצעי ימצא אותו בצורה משמעותית בחיל הזה".

פורסם במיינט קיבוץ