ארבעה ימים אחרי מות רעייתו הלך לעולמו גם האמן דב הלר מנירים

האמן דב (דבל'ה) הלר, חבר נירים, הלך אתמול לעולמו ארבעה ימים בלבד לאחר שרעייתו רעננה הובאה למנוחת עולמים.

הלר נולד ב-1937 ברומניה. בגיל 12 עלה לישראל, ושש שנים אחר כך הצטרף לקיבוץ נירים בו התגורר כל חייו.

את לימודי האומנות החל ב-1962 במכון אבני, ובין השנים 1968 ל-1972 למד במוסד האקדמי לאומנות בצלאל שבירושלים. עם השנים הועסק שם הלר כמרצה במשך 20 שנה, והקים גם את סדנת ההדפס הקיבוצית בתל אביב.

הוא היה אמן מעורב שהשתמש באמצעים שונים: ציור, הדפס, פיסול ומיצב. בעבודותיו הגיב על מציאות הבנויה מניגודים רבים – קיבוץ, עיר, פריפריה ומרכז, חקלאות ואומנות. המודעות החברתית-פוליטית של מי שנחשב לאיש שמאל ולסוציאליסט אדוק, היא זו שהכתיבה את הסגנון ואת אמצעי הביטוי השונים איתם עבד.

בין השנים 1980-1979 יצר, יחד עם יעקב חפץ מקיבוץ אילון, את הפרויקט "משקעים" שעסק בפער שבין אפשרות קיום החקלאות בנגב הצחיח לעומת חיים דומים בצפון הגשום יותר.

בראיון שהעניק בנושא תערוכה שאצר לקראת האחד במאי ובמרכזה עבודות על הדגל האדום אמר הלר: "ישנם שלושה תאריכים חשובים בחיי. 1 במאי - חג הפועלים, 1 בספטמבר 1939 - פרוץ מלחמת העולם השנייה ו-9 במאי - יום הניצחון על הנאצים, אותו אני זוכר כאילו קרה אתמול.

"הייתי ילד קטן, רוב הזמן לבד. בוקר אחד נכנס הצבא הרוסי לבוקרשט ושחרר את הרחוב שלי, את העולם שלי. ההתרגשות היתה עצומה. היינו צריכים לתלות דגלים סובייטיים, אלא שהיו בנמצא רק דגלים נאציים דהויים.

"משום ששניהם אדומים גזרנו את צלב הקרס הנאצי ותפרנו במקומו עיגול בד אדום בוהק. מבחינתי זו האירוניה האכזרית של המאה ה-20. הדגל האדום היה ונשאר סמל היסטורי, פוליטי וחברתי, אבל עבורי, כאן ועכשיו, יש לו ערך פרטי, כמעט לחלוטין.

"אני לא מרגיש שייך לקבוצה ואינני מגויס לרעיון כלשהו. אני חוגג את היום ואת הסמל כחוויה אישית. ובכל זאת, אני חבר קיבוץ עד היום ואספתי את עבודותיהם של האמנים השונים לאור הערכים שהדגל האדום מייצג".

הלר יצר פרויקטים אמנותיים רבים, והשתתף בתערוכות קבוצתיות רבות במהלך השנים. בשנת 1993 כתב ההיסטוריון וחוקר האמנות הישראלית גדעון עפרת את הספר "דב הלר: 50 פרויקטים", שהביא לידי ביטוי את עושר עשייתו האמנותית. הלווייתו של הלר תיערך היום (שישי), בשעה 13.00, בקיבוץ נירים.