נשיא המדינה העניק את ״אות נשיא המדינה לגבורה אזרחית״ למשפחת תעסה מנתיב העשרה

קורן ושי, תושבי קיבוץ נתיב העשרה, היו בבית אביהם גיל תעסה ז"ל, כשהחל מטח הרקטות ב-7 באוקטובר, הבן הגדול אור ז"ל היה בחוף הים בזיקים, שם נרצח, וזוהר אחיהם הנוסף הסתגר עם אימו סבין בביתה בממ"ד. קורן בן ה-12 ושי בן ה-8 רצו יחד עם אביהם גיל למיגונית שמחוץ לבית.

מחבלי החמאס שחדרו ליישוב זרקו רימון לעבר המיגונית, ובמעשה גבורה בלתי נתפס - זינק עליו גיל והקריב את עצמו למען הצלת שני בניו. לאחר מכן ברחו הילדים לביתם, אך שם המחבלים חברו אליהם והעבירו עמם שעות של אימה.

קורן בן ה-12, גילה תושייה גדולה כשניסה לתקשר עם המחבל במטרה להציל את חייו ואת חיי אחיו הקטן שי. לאחר שהצליחו לברוח בעודם פצועים, הם מצליחים להגיע באומץ רב לבית אימם, ויחד הם מסתתרים עד להגעת כוח החילוץ. בכל הזמן קורן דאג לאחיו שי שנפצע בעינו, הרגיע אותו וטיפל בו. הנשיא הודיע לסבין תעסה, אמם של קורן ושי, ואור ז"ל, על ההחלטה להעניק להם את אות הגבורה האזרחית.

במהלך האירוע ביצעה הזמרת ריטה את השירים המרגשים ״ברוש״ ו״גרה מול המים״, ג׳ימבו ג׳יי את השיר ״נופל וקם״ ונינט בביצוע מצמרר בסיום של ״שלא תיפול הרוח״.

אל מול האור הגנוז הזה, שבקע מלבבות רבים כל כך, בחרתי לכונן את ״אות נשיא המדינה לגבורה אזרחית״, האות הגבוה ביותר במדינה לגבורה אזרחית. שיאפשר לנו - למדינת ישראל כולה, לכרוע ברך בפני הגיבורים וגיבורות האזרחיים, ולהוקיר ולהעלות על נס את המעשים הנאצלים הללו. לא בכדי מקבלות ומקבלי האותות, שמוענק כאן היום בפעם הראשונה, מהווים פסיפס אנושי וישראלי מרהיב: של יחידים ומשפחות, מבוגרים וילדים, נשים וגברים, יהודים ומוסלמים, מכל שדרות העם והחברה. הגיבורות והגיבורים הללו הם סמל ומופת למה שאנחנו כמהים לראות בעצמנו כעם וכמדינה – סמל של ערבות, חוסן וגבורה.

במעמד החשוב הזה, אני מייחל, ומתפלל, וזועק – שוב ושוב ושוב – לשובם של החטופות והחטופים. אנחנו חייבים לעשות כל מאמץ ולהתקדם בכל דרך כדי להביא את כולם הביתה הכי מהר שאפשר! קול דמי אחינו ואחיותינו זועקים אלינו מתחת לאדמה, מזכירים לנו את מה שאתם – הגיבורות והגיבורים שלנו - העמדתם לנגד עיניכם: ש"כל המקיים נפש אחת" – אפילו נפש אחת! – "כאילו קיים עולם מלא". קדושת החיים שזורמת בעורקינו כאומה וכמדינה מחייבת אותנו למלא בדחיפות את הצו האנושי, המוסרי, היהודי והישראלי העליון: ולהשיבם. בל נשכח שגם זו גבורה, גבורה עליונה – של עם ומדינה״.

מדברי נציגת מקבלי האותות, נירית הונוולד- קורנפלד: ״מי שהיה במרפאת השיניים מלווה אותי לכל מקום שאליו אני הולכת. אני מדברת על גבורתם בכל הזדמנות ואל מול כל מי שמוכן להקשיב.

אני מאמינה שאותם חברים טובים שהייתי איתם ברגעיהם האחרונים במרפאת השיניים, היו רוצים שנמשיך. שנתקדם. הם היו רוצים שנבחר בחיים, שנצחק, שנאהב, שנטייל ונרקוד. אני מתכוונת להמשיך את צוואתם ולחיות בשבילם ולאורם.

החיים לאחר אותה שבת ארורה הם לא אותם חיים. אבל, כשאני עומדת פה היום ומסתכלת על כל הגיבורים שנמצאים פה יחד עם משפחותיהם, מסתכלת על אותם אנשים ששמו את טובת האחר לפני טובתם האישית וביטחונם, אני יודעת שכאן זה המקום הנכון להיות בו.

במהלך השנה האחרונה, לאורך כל הדרך פגשתי אנשים טובים שרק רצו לתמוך, לעזור, לתרום, להכיל, להיות. בזכות אותם אנשים טובים ומרגשים ובזכות כל הנוכחים פה בחדר, אני גאה להיות מהתמהיל של עם ישראל.״