הפראמדיקית עמית מן סייעה לפצועים מקיבוץ בארי ונרצחה בידי מחבלים

אפרים " חברים יקרים,
עמית חברתנו איננה עוד.
ההודעה הגיעה והיא קשה מנשוא וכואבת.
עמית נרצחה על ידי מחבלים שפלים צמאי דם.
עמית נמצאה ללא רוח חיים לפני זמן קצר במרפאת קיבוץ בארי, במקום בו רגעים לפני הרצחה עסקה בהצלת חיים ובטיפול בפצועים.
עמית חברתנו, הפראמדיקית! תיזכר על ידי לעד כמי שנהרגה בעת שחרפה נפשה במטרה להעניק חיים למטופלים.
יהי זכרה ברוך הודעה מסודרת על מועד הלוויה תפורסם בהמשך".

ראיון כואב וזועק לעזרה עם מרי ורון מבאר שבע, אחותה של הפרמיקית עמית מן מנתיבות, הנעדרת מאז אמש - לאחר שכוחות מיוחדים כיתרו את חדר האוכל שבו החזיקו מחבלים בתושבי קיבוץ בארי כבני ערובה, והיא הייתה נצורה במרפאה עם פצועים והרוגים. עכשיו היא מספרת על רגעי האימה, הפרידה של עמית מהמשפחה בצרחות והבקשה לדלות כל מידע מהציבור

מרי ורון מבאר שבע, אחותה של עמית מן (22), פרמדיקית מנתיבות שעוסקת בהצלת חיים מגיל 13 והכשרת פרמדיקים, שהייתה בקיבוץ בארי בבוקר שבת השחורה וטיפלה בכל מי שנפצע ונחשבת נעדרת -  לא מפסיקה לדאוג ולצעוק את צעקתה של אחותה שהייתה ברגעי התופת, ומספרת לנו על הרגעים הקשים שעוברת משפחתה ומתפללת שימצאו אותה חיה, כי החוסר ודאות מטלטל את עולמם. "בשעה שש בבוקר עמית הייתה בכוננות והוקפצה למרפאה בקיבוץ בארי" משתפת אותנו אחותה מרי "כדי לעזור לפצועים שהחלו להגיע. היינו בקשר, התכתבנו, דיברנו, ובסביבות שמונה בבוקר המחבלים חדרו לקיבוץ ולמרפאה שבה היא הסתתרה עם סכין מטבח, ושמעה אותם נכנסים".

על מה התכתבתם בהתחלה?

"בהתחלה עוד התכתבנו בטלפון ועודדנו אותה שלא תאבד תקווה. אפילו צחקנו שתכף הצבא יכנס ואז נדבר על זה והכל יהיה מאחורינו, אבל לאט לאט הבנו שנהיה גרוע יותר".

מה קרה באותם רגעים?

"לא היה ממ"ד במרפאה והיא הסתתרה יחד עם רופא השיניים במטבחון כשמסביבם פצועים והרוגים. היא כתבה לנו שהמחבלים נכנסו למרפאה וזה הסוף שלה. נפרדה מאיתנו בצרחות כאב ואמרה לו שירו לה ברגליים".

מה עושים בסיטואציה כזו שאתם לא יודעים מה עבר בגורלה?

"מנסים לבדוק ואין שום מידע מה קרה לה, לא מקבלים הסבר מכוחות הביטחון היכן היא נמצאת, רק אמרו שראו אותה בחדר אוכל בקיבוץ פצועה ומאז לא יצרה קשר. פנינו לפיקוד העורף ומסרנו להם פרטים ותמונות של עמית והם אמרו שיעדכנו אותנו, אבל עד עכשיו לא עדכנו".

חיפשתם בבתי חולים?

"היינו בבית חולים 'ברזילאי' ועם סורוקה דיברנו בטלפון כמה פעמים. היא לא זוהתה לפי תעודת זהות והפרטים הרלוונטים".

עברה בכם מחשבה קשה שאולי נחטפה?

"כן, אנחנו חושבים על הגרוע מכל. אחרי ששמעתי את הצרחות ואת הפחד שלה, אני לא יכולה לחשוב על משהו אחר. אמרו שראו אותה חיה בחדר אוכל ומאז לא ראו אותה. חושבים על הכיוון המפחיד הזה, אבל מנסים לשמור על שפיות".

מה את מרגישה שקרה לה?

"אין לי הרגשה טובה, מנסה להישען על תקווה ריאלית, מתפללת שימצאו אותה חיה. החוסר ודאות הוא הכי נוראי, כי חייבים לדעת מה עלה בגורלה. אפשר לצאת מדעתנו. היא עזרה לפצועים שם עד כמה שיכלה ובלי סיוע, זה מחדל ענק כי היא ואחרים נשארו שם כצאן לטבח. מאוד כועסים. זה בהחלט התרחיש הכי גרוע שיכול להיות".

מה שלום ההורים?

"אבא נפטר לפני שמונה שנים ממחלת הסרטן כשעמית הייתה בת 13, לכן היא החליטה להתנדב למד"א ולהיות במקום שמציל חיים. את אמא הזמנו אלינו לחגוג את חג סוכות ושמחת תורה, הייתה שבת יפה ונעימה ואז התהפכו היוצרות וכולנו עם הילדים בבית בגלל המצב הבטחוני. אסון גדול וכולנו מקווים לשמוע בשורות טובות, אז אם מישהו ראה אותה, פגש אותה – אנחנו מתחננים לכל פיסת מידע".