הותר לפרסום תמיר אדר, בן 38 מניר עוז נחטף לעזה כשניסה להגן על היישוב ותושביו נרצח

מועצה אזורית שער הנגב משתתפת בצערו של מתי בבלי, יו"ר קיבוץ אור הנר ורעייתו יעל, על הרצחו של תמיר אדר ז"ל, בנה של יעל. בשם כל קהילת שער הנגב אנחנו מוסרים תנחומים למתי, משפחתו ולקהילת ניר עוז. יהי זכרו ברוך

הבן שלי חטוף יחד עם 75 תושבי קיבוץ ניר עוז, עם סבתו, עם חבריו, ילדים ללא הורים, תינוקות, קשישים ואני שואלת: שליש מהחטופים כאן באילת- מדוע המדינה ממשיכה להיעדר?

תמיר אדר עבד בקרן רמון כמנהיג חברתי בתכנית הטייסת בבית הספר יובלי הבשור. הוא היה אהוב מאוד ומוערך על צוות מדריכי הטייסת והקרן, דמות לחיקוי והערצה. עבד מתוך מסירות רבה, והשקיע מחשבה עמוקה בכל תהליך, כך הפך לדמות משמעותית לא רק עבור הילדים אלא עבור כולנו.

בתכנית הטייסת אנחנו מדברים על הגשמת חלומות ומעודדים הן את החניכים והן את צוות המדריכים שלנו, לחלום להעז ולהגשים, וכך תמיר יצא לדרך נפרדת להגשמת חלומו - והחל לעבוד בחקלאות במקום שהוא כל כך אוהב, ניר עוז.

בשבת השחורה, תמיר יצא להגן על הקיבוץ עם כיתת הכוננות, בעוד אשתו הדס נשארה לבדה עם ילדיהם בני ה-7 ו-3.5 בממ״ד ללא אוכל ומים. המחבלים נכנסו לביתם, שברו בזזו והרסו, הדס והילדים ניצלו בנס. תמיר מוחזק כחטוף בידי החמאס כבר 18 ימים ועלינו לפעול לשחרורו ולשחרור עוד 220 חטופים וחטופות!

-

אלון יעקובי, מקומונה ב׳ של שנת השירות בניר עוז, כותב:

אחד הימים הכי קשים שחוויתי מתחילת המלחמה הארורה הזאת. איזה איש יקר היית תמיר אדר. כמה שחיכינו וקיווינו לבשורות אחרות. תמיר היה שכן וחבר קרוב של הקומונה שלנו, והיה אחד האנשים הראשונים שהכרתי בקיבוץ. הכרתי אותו אז כשהיה בחור צעיר שרק הפך לאבא ביחד עם הדס אשתו המדהימה. לא היה אפשר לעבור על פניו מבלי לקבל חיבוק מלא אהבה.

בשבועות האחרונים זכיתי ללוות כמה שרק יכולתי את אספי, בנו הבכור של תמיר. רק בן 7. ילד מתוק, בוגר, חכם ואהוב. כמה שאספי חיכה שאבא שלו יחזור אליו, כמה שציפה לרגע שבו יחבק אותו שוב. תמיר היה איש כל-כך טוב, קסום ומיוחד. חקלאי ואיש חינוך במקצועו, דור שלישי בקיבוץ. אחת מהדמויות המוכרות והאהובות של ניר עוז.

הוא אהב לשמוע את מאיר אריאל, לראות כדורגל, לטייל בארץ, לשחק בימי שישי בערב פוקר עם החבר׳ה, לצאת ביחד עם משפחתו לראות את השמש שוקעת בשדות. אבל יותר מהכל הוא אהב את הדס אשתו ואת אסף ונטע ילדיו שהיו בשבילו כל עולמו. עם ההודעה על חדירת מחבלים לקיבוץ בשעות הבוקר המוקדמות באותה שבת שחורה, תמיר כחלק מכיתת הכוננות יצא להגן על תושבי הקיבוץ מבלי לחשוב פעמיים. הוא עוד הספיק להרוג מס׳ מחבלים לפני שנורה ונהרג. ההודעה האחרונה של תמיר להדס אשתו הייתה “את לא פותחת לאף אחד, גם אם זה אני שמבקש ממך לפתוח”.

גם ברגעים האחרונים של חייו, תמיר חשב קודם כל על הצלת חייהם של אשתו וילדיו הרבה לפני שחשב על עצמו וגורלו. תודה על שהגנת בחייך על תושבי הקיבוץ. תודה על החיים הרבים שהצלת. תודה על כל הטוב שעשית והאור הגדול שהפצת כל חייך. נזכור אותך תמיד תמיר הגיבור והאהוב.