"ביישובי הדרום כורעים תחת עומס הפניות לגור בהם"

האיש המוביל את תכנון הנגב החדש מטעם הממשלה הוא דוד לפלר, יו"ר הוועדה המחוזית בדרום ולשעבר מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה מספר:

" אוכלוסייה טובה תגיע לדרום רק אם ייתנו לה איכות חיים גבוהה ויגשימו לה חלומות. והחלום הזה הוא לעתים קרובות בית צמוד קרקע שמשפחה ממוצעת תתקשה מאוד להשיג במרכז. המגמה שלנו היום היא לא לאשר יישובים חדשים ורוב היישובים החדשים ששומעים עליהם הם יישובים קיימים שעולים לתודעה. היישוב היחיד שאישרנו באחרונה הוא 'נחלת ערן' - הכפר לבעלי צרכים מיוחדים שיזם האלוף זאב אלמוג. גם במקרה זה היה ויכוח לגיטימי אם היה צריך להקים את המקום ככפר נפרד או כחלק מהעיר הסמוכה אופקים".

על הביקושים בעוטף עזה

"אסור לזלזל במגמה החדשה שאני מזהה: צעירים שנמשכים לחיי הכפר ולאיכות החיים שהיא מציעה, אבל גם לקהילתיות שבחברה הקיבוצית. אף אחד כבר לא רוצה לגור בהרחבות"

"אני עכשיו בא מישיבה משותפת של הוועדה המקומית. ישבו שם נציגים מכל המועצות האזוריות עם השמות שאתם שומעים ברדיו - אשכול, שער הנגב, מרחבים, שדות נגב - ובכולם אומרים שהם כורעים תחת עומס הפניות. צריך לעדכן את תקציבי התכנון כי אף אחד לא צפה ביקוש כזה: כל יחידת דיור שבונים נחטפת מיד".

האם הביקושים  בגלל הטבת המס לתושבים?

"לא בהכרח, בטח לא רק. יותר חשוב זה שמחירי הדירות שפויים בהשוואה למקומות קרובים יותר למרכז. במערב הנגב הכבישים טובים ולא קשה מדי לגור שם ולעבוד במרכז.

אסור לזלזל גם במגמה החדשה שאני מזהה: צעירים שנמשכים לחיי הכפר ולאיכות החיים שהיא מציעה, אבל גם לקהילתיות שבחברה הקיבוצית. אף אחד כבר לא רוצה לגור בהרחבות. לפני 30 שנה, כשהייתי בנח"ל, הקיבוצים התחננו לדם צעיר והציעו הטבות לצעירים שיצטרפו ואף אחד לא רצה לבוא. היום עומדים אצלם בתור. משהו בדור הזה חוזר לקהילתיות".

זו אופנה חולפת או שינוי היסטורי?

"אם מסתכלים על התחזית לשנת 2040 והמגמות שאנחנו רואים היום יימשכו, החיים במרכז הארץ יהיו בלתי נסבלים מבחינת פקקי התנועה וצפיפות המגורים, בעוד שבנגב אין היום מספיק אנשים כדי שהוא יהפוך למרכז החיים של כל תושביו. האיזון חייב להשתנות. חייבים להקים מטרופולין גדול שמרכזו באר שבע ואחד בצפון שמרכזו חיפה. מרכז הארץ לא ייעלם. הוא ימשיך לצמוח אבל הוא לא יוכל לצמוח בקצב הצמיחה של הפריפריה".

הדיון בפיתוח הנגב קצת מבלבל: מצד אחד תחושה של מרחבים אינסופיים, ומצד שני לא מוצאים מקום לנמל תעופה, שיכול להיות מנוף אדיר.

"ההרגשה שהנגב הוא שטח פתוח אינסופי מטעה ואסור לנו לשגות באשליה. אנחנו חיים במציאות של מחסור בקרקע והמחסור קיים גם במרכז וגם בנגב. אפילו במועצה האזורית רמת נגב, שהיא הגדולה בישראל מבחינת השטח, כבר אין הרבה מקום לאחר שמורידים את שטחי האימונים הצבאיים, שמורות הטבע והתשתיות שחלקן, כמו המתקנים הסולריים, תופסות שטחים גדולים".

בלי שטחי בנייה חדשה ואזורי תעסוקה לא תהיה צמיחה.

יש עדיין דיונים על הקמת יישוב חדש לבדואים והערים החרדיות כסיף ושפיר. אתה לא חושש שהיישובים החרדיים יהפכו למוקדי מצוקה?

"התכנון של כסיף יתקדם באטיות ועדיין יש ויכוח אם צריך ערים נפרדות או שהן יכולות להיות חלק מרשויות מקומיות קיימות. בשפיר יש ויכוח אם יש צורך ביישוב נפרד או כשכונה בקרית גת. אני חושב שעדיף שזו תהיה שכונה של קרית גת אבל אין הבדל עקרוני כי ממילא זה יהיה צמוד לקרית גת ליד כביש 40.

כולם רוצים שימור קרקע אבל אף אחד לא מדבר על אלפי דונם בלתי מעובדים בנגב.

"יש בעיה של מתח בין הערים למועצות האזוריות. ערים רבות זקוקות לשטחים שסביבן כדי להתפתח ולהקים שטחי תעסוקה, וצריך לשנות את גבולותיהן. אם העיר לא תוכל להתרחב על חשבון שטחים חקלאיים שאינם בשימוש היא תצטרך להשתמש במרחבים הפתוחים שבתוכה ולפגוע באיכות החיים של התושבים.

המועצות האזוריות מתנגדות כי הן רוצות לשמור את השטח אצלן.

לפעמים הן בניגוד אינטרסים, אם החקלאים מוכנים למסור את השטח שהם לא מעבדים בתמורה לפיצוי.

הגורם הישיר שמטפל בזה הוא רמ"י. כשאגמור לריב עם רמ"י על הקצאות הקרקע להתחדשות עירונית נטפל גם באדמות המושבים.

יש שם חלקות א' של שניים־שלושה דונם למשפחה, ועל פי חוקי רמ"י מותר לבנות שם שלוש יחידות דיור לכל היותר.

למה? אין סיבה שלא יהיו שם שש או שבע יחידות. זו תוספת גדולה של בנייה שיכולה לשמור על האופי הכפרי של היישוב.

במרכז הארץ צריך לא רק לאשר תוספת יחידות דיור בנחלות אלא אפילו לתמרץ את הבנייה הזו. עובדה שבקיבוצים בונים שלוש קומות ואף אחד לא טוען שזה הורס את אופי היישוב. לא יכול להיות שבכל מקום נצופף את הבנייה ולמושבים נגיד שאסור יותר משלוש יחידות דיור לדונם".