פרשת השבוע: ל"וונדר וומן" קראו בכלל ציפורה

$(function(){ScheduleRotate([[function() {setImageBanner('73714026-c112-4b8a-99a9-19ada06be21f','/dyncontent/2024/3/21/79c4fc7d-daf2-4d30-9381-e64313eaf03f.gif',17653,'די אוון אייטם כתבה ',525,78,true,26861,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('73714026-c112-4b8a-99a9-19ada06be21f','/dyncontent/2024/3/13/eba24287-81c1-4524-8420-9aa872b7d7a6.gif',17612,'סמי שמעון אייטם כתבה ',525,78,true,26861,'Image','');},15]]);})
להאזנה לתוכן:

באיזה בית ספר תיכון למדו בעירום? מה היה הניתוח הקוסמטי הכואב של העת העתיקה? ולמה פרעה עשה טעות כשציווה להשליך ליאור את הבנים? תשובות אפשריות בפרשת "שמות"

 

מי שצפה בסרט "אירופה אירופה" יסכים בוודאי שאחת הסצנות המזעזעות היא כשהגיבור, ששורד את השואה על ידי התחזות לנער גרמני, מנסה למשוך את העורלה כדי שלא יבחינו בברית המילה שעבר ויגלו שהוא יהודי.

על פעולת "משיכת העורלה" אנחנו שומעים לראשונה בספר מקבים א': "וייצאו מישראל בימים ההם בני פריצים, ויפתו רבים לאמור: נלך נא ונכרות ברית עם הגויים אשר סביבנו, כי מאז נבדלנו מהם מצאונו רעות רבות. וייטב הדבר בעיניהם... ויבנו גמנסיון בירושלים כחוקות הגויים, ויעשו להם עורלה, ויעזבו ברית הקודש וייצמדו אל הגויים".

לפי ספר מקבים ב', מי שהלכו אל אנטיוכוס המלך וביקשו להידמות לאומות מסביב היו דווקא המנהיגים, אנשים בכירים ובעלי מעמד. ולמה היה חשוב להם לבצע פעולה קוסמטית כואבת כל כך כדי להעלים את ברית המילה?

התשובה נמצאת כמה שורות קודם לכן בבניית הגמנסיון, שהיה למעשה בית הספר התיכון של הפוליס היוונית. בבית הספר הזה למדו, בין השאר, מדעים ופילוסופיה ועסקו שם בספורט... בעירום, כמו שאפשר לראות באיורים על כדים יווניים.

ביוונית פירוש המילה "גומנוס", שממנה נגזרת המילה גמנסיון, הוא עירום - ואם מתאמנים בזריקת דיסקוס או מתחרים בהיאבקות בעירום, קצת קשה להסתיר את העובדה שאתה לא כמו כולם.

זריקת דיסקוס, רק בעירום | צילום: רויטרס

בפרשת השבוע "שמות" אנו מתוודעים למשה התינוק, אשר נולד בעת שהמלך מצווה להשליך את כל התינוקות הזכרים לנילוס. המלך חושש מהתחזקותם של בני ישראל – בסגנון "הכנענים נוהרים אל הקלפי" - ושולח אותם לעבוד בפרך, מתוך הנחה שאנשים עייפים לא עושים ילדים.

להפתעתו, הזרים האלה דווקא מתחזקים: "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ". ואז מחליט המלך: "וַיְצַו פַּרְעֹה, לְכָל-עַמּוֹ לֵאמֹר:  כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל-הַבַּת, תְּחַיּוּן".

אמו של התינוק, שאז עוד לא היה לו שם, לא מתכוונת להיכנע. אחרי שהסתירה אותו שלושה חודשים, ומבינה שלא תוכל עוד להחביאו, היא מניחה אותו בתיבה בנילוס. התינוק משייט בנהר עד שבתו של פרעה נתקלת בתיבה: "וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת-הַיֶּלֶד, וְהִנֵּה-נַעַר בֹּכֶה; וַתַּחְמֹל עָלָיו--וַתֹּאמֶר, מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה".

בת פרעה מבינה שהתינוק הזה הוא מילדי העם הזר שאביה הורה להשליך ליאור, אבל במקום לממש את הוראת אביה היא מחליטה לגדל את הילד, נותנת לו שם ואף מביאה לו מינקת עברייה. כיצד ידעה בת פרעה שלפניה תינוק עברי? האם בגלל שהבינה שתינוק שמשייט בתיבה בנהר העצום חייב להיות ילד עברי או שאולי היה בו סימן מיוחד, ברית מילה למשל?

וונדר וומן | צילום: מתוך כרזת הסרט

כך או כך, משה (שבת פרעה קוראת לו כך בגלל פעולת החילוץ מהמים) גדל בבית המלך, לא מודע כלל לזהותו. כשהוא מתבגר ויוצא לטייל הוא רואה מצרי שמכה פועל מבני עמו ובתגובה משה מתנפל על המצרי והורג אותו. ביום אחר הוא מנסה להפריד בין שני עברים שהולכים מכות, אבל אז אחד מהם מגלה שהוא יודע על הרג המצרי: "וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט, עָלֵינוּ--הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר, כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת-הַמִּצְרִי".

משה מבין שחייו בסכנה ונמלט למדיין, שם הוא מתקבל למשפחתו של יתרו ונושא את בתו ציפורה לאישה. כשנולד להם בן קורא לו משה "גרשום" ומסביר: "גֵּר הָיִיתִי, בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה". משה עדיין לא מבין מי הוא ולהיכן הוא שייך. הוא חושב שמקומו הוא במצרים, אבל מפגש עם האל בתוך הסנה מבהיר לו שלא רק שהוא שייך לעברים, שנואי נפשו של המלך שבביתו גדל, אלא שעליו להנהיג אותם כנגד אותו המלך.

האל מפרט בפני משה את תוכניתו לחלץ את העברים מעבודת הפרך. אחרי דין ודברים עם האל משה נאלץ לקבל את התפקיד, וכשכל מי שהכיר אותו מהעבר במצרים מת הוא עושה את דרכו חזרה לארץ שממנה נמלט. אלא שאז קורה משהו מוזר: "וַיְהִי בַדֶּרֶךְ, בַּמָּלוֹן; וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יְהוָה, וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ".

לכאורה סיטואציה לא קשורה. הרי לפני רגע האל אומר למשה: "וְאָמַרְתָּ, אֶל-פַּרְעֹה: כֹּה אָמַר יְהוָה, בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל. וָאֹמַר אֵלֶיךָ, שַׁלַּח אֶת-בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי, וַתְּמָאֵן, לְשַׁלְּחוֹ--הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג, אֶת-בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ", אז מה פתאום אחרי רגע האל רוצה להרוג אותו?

למזלו של משה יש לו אישה חכמה: "וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר, וַתִּכְרֹת אֶת-עָרְלַת בְּנָהּ, וַתַּגַּע, לְרַגְלָיו; וַתֹּאמֶר, כִּי חֲתַן-דָּמִים אַתָּה לִי. וַיִּרֶף, מִמֶּנּוּ; אָז, אָמְרָה, חֲתַן דָּמִים, לַמּוּלֹת".

דווקא אשתו הזרה של משה מתעשתת, מבינה ופועלת למול את הבן הבכור של משה ושלה. משה אמנם מקבל את השליחות לגאול את העברים, אבל לא באמת. אם משה היה משלים עם התפקיד החשוב שהאל ייעד לו הוא היה מל את בנו ו"בוחר צד". כלומר, הוא היה כורת את אותה ברית שכרת האל עם אברהם - האב הקדמון, כפי שהסביר לו האל במשא ומתן שניהל עימו בחסות הסנה הבוער.

משה, שמאז שנולד גדל אצל זרים ובבגרותו נאלץ להימלט מאלה שהיו עבורו משפחה ואימץ לעצמו משפחה אחרת, חושב שהנה הוא יכול להתחיל מחדש. כל מי שהכיר אותו במצרים מת ושוב הוא יכול יצור לעצמו זהות חדשה.

המחשבה הזו של משה מכעיסה את האל שבעצם אומר לו: "אתה לא יכול שוב להיחלץ לטובת איזה עברי שחוטף מכות כגורם חיצוני. אתה צריך לכרות מחדש ברית עם העם שאתה הולך להנהיג, ו'להיות כמוהו' אומר למול את הבן שלך".

מה שמצחיק הוא שפרעה ציווה להרוג רק את הבנים כי הוא פחד מכך שהזכרים יגדלו ויילחמו נגדו. מה שפרעה לא הבין הוא את כוחן של הנשים ה"וונדר וומניות" של הפרשה: אמו של משה שמגלה תושייה ומצילה את בנה ממוות, המיילדות שמערימות על המלך ומותירות את התינוקות בחיים וציפורה שמצילה את בנה ואת בעלה ממוות.

 

 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה