אביתר תרי קיפניס נרצח בביתו בקיבוץ בארי יחד עם המטפל שלו פול. אשתו לילך ועוד 8 בני משפחה נחטפו לעזה
אלדה נתנאל
22.10.23 / 14:40
להאזנה לתוכן:
תגים:
אביתר תרי קיפניס
אביתר (תרי) קיפניס היקר והאהוב נרצח בידי חיות האדם של חמאס/דאעש במהלך הטבח שבצעו בקיבוץ בארי. גופתו זוהתה אתמול, לאחר ימים ארוכים של חוסר ודאות.
אתו נרצח גם המטפל הפיליפיני המסור שלו במשך חמש שנים האחרונות. פול וינסנט קסטלווי, בן 42 פול שימש כמטפל סיעודי בקיבוץ בארי של אביתר קיפניס (תרי), במשך חמש שנים , קודם לכן הוא שימש כמטפל בסעודיה. פול היה נשוי והותיר אחריו אישה בהריון עם ילדו הראשון . פול היה אמור לטוס לביקור בפיליפינים בדצמבר ולראות את ילדו הראשון. אשתו של תרי לילך עדיין נעדרת גם עוד 8 בני משפחה נוספים. ייתכן שנחטפו לעזה. המשפחה יושבת שבעה בבית משפחת קיפניס אשל במעגן מיכאל . יהי זכרם ברוך
מכריו סופדים לו
משפחת הפועל מעגן מיכאל כואבת ומשתתפת בצערם הכבד והבלתי נתפס של משפחת אשל-קיפניס על מותו של אביתר (תרי) קיפניס, שנרצח בקיבוץ בארי.
מאי והמשפחה - אוהבים אתכם, מחבקים ואיתכם תמיד
-
בנו יותם קיפניס ספד בלוויה
אבא היה איש של העולם בכל מובן. במסעותיו וטיוליו בכל היבשות,
במחויבות הבלתי מתפשרת שלו למאבקים סביבתיים מכל הגדלים,
ובתרבויות שהוא למד להעריך, ולימד אותנו עליהן.
במקסיקו, אבא שלי זכה להתארח אצל משפחה בזמן חג המתים,
וללמוד שגם על המוות אפשר לחשוב בצורה אחרת, שמזכירה לנו את החיים שהיו.
בבית שמענו פתגמים בערבית, שירים בצרפתית וספרדית,
שיעורים באיטלקית, ואנגלית במבטא ישראלי חזק, לא מתנצל,
וברור מספיק כדי שהקפטן מאנגליה והקפטנית מקנדה יבינו את אבא יותר טוב מאשר אחד את השנייה.
אבא נרצח והופקר על ידי אנשים שלא מסוגלים להבין את זה. גזענים ששונאים את הזר, קיצוניים שמקדשים את המוות והנקמה על פני החיים.
לא ניתן לפוליטיקאים שהפקירו את אבא לרקוד על הדם שאדמת בארי ספוגה בו.
לא נשתוק כשהתותחים רועמים, ולא נשכח שאבא אהב את השלום.
שהוא לא היה מוכן לשרת בשטחים שלמענם הופקר הנגב.
אל תכתבו את שם אבי על פגז. הוא לא היה רוצה את זה.
אל תגידו השם ייקום דמו - הגידו זכרו לברכה.
אל תגידו את קינת דוד - הגידו את ״על השחיטה״ של ביאליק,
בלי לשכוח למה התכוון כשכתב ש״נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן״
שורה שנכתבה מיד לאחר ״וארור האומר ׳נקוֹם׳״
ואני אומר - ברוך האומר - נָקוּם.
נָקוּם להגן על הבית למען החיים. למען החיים. נקדש אותם, ולא את המוות, כי יש טוב בעולם, שראוי להלחם למענו, ולא למען הנקמה.
וכי לא תהילתו של איש המלחמה היא הראויה לאהבה, אלא רק אלה שהוא הגן עליהם.
ואני יודע שאבא העדיף את אסימוב על טולקין, אבל אני מאמין שגם הוא היה עומד מאחורי המלים האלה.
אבא לא שכח שבעזה חיים גם אנשים חפים מפשע,
שתקועים בין הפטיש של ממשלת ישראל והסדן של דיקטטורת החמאס.
החמאס, שהוא האויב. לא הפלסטינים. החמאס, שהממשלה שמאמינה במלחמת גזע, חיזקה בידיעה מלאה.
וגם אנחנו לא נשכח ולא נשכיח, שהמלחמה לא תיגמר באמת עד שנביא את השלום.
וגם כשאנחנו חיים מלוויה ללוויה, לא נשכח את החיים. החיים שאבא כל כך אהב.
כי היו חיים לפני המלחמה, יהיו חיים אחריה, ויש חיים גם בזמן המלחמה. ומותר לאהוב.
לאהוב את החיים שהיו ואת החיים שעודם, לאהוב את העולם, ולאהוב את האדם.
עדי שפל
אביתר (תרי) קיפניס כבר לא איתנו... נרצחת באכזריות על ידי החמאס בבית שלך, בבארי.
אני מתקשה להאמין שאכזריות כזו קיימת ושתרי כבר לא חי.
רק לפני שנה, התארחתי אצלכם בבארי... היה כל כך שקט ורגוע - פסטורלי אפילו. אהבתי מאד את אחד הציורים שציירת בצבעי שמן - ציור שלך עם הקיאק שכל כך אהבת, אז ישר נתת לי אותו במתנה. כשאני מסתכלת עליו אני חושבת על הבית השרוף, על כל הציורים המדהימים שלך שנחרבו...
החיבור בינינו היה מיידי, היית החבר הכי טוב בתואר, קשר כזה שנשמר לכל החיים... אתה אדם עם לב ענק, אכפתי, מצחיק, חכם, ערכי, אהוב, מוכשר ומעניין כל כך - שנינו נורא אוהבים את הים וכל כך אהבתי לשמוע על ההרפתקאות שלך ברחבי האוקיאנוסים... וחלמנו יחד על שנרקולים עם לוויתנים ועל כמה היינו רוצים להזדקן במקום שליו וירוק...
הלב שלי כואב ולא מסוגל להכיל כזו אכזריות... וכנראה שלעולם לא אצליח לעכל את מה שקרה...
אני אתגעגע אליך מאד
דני גולדבום
זהו תרי – אביתר קיפניס, חבר, חובל, ימאי, סקיפר, מצחיק, מקצוען, איש אשכולות, חכם, בעל אוהב, איש משפחה, מתנדב, איש חזק, צוללן, קייקיסט, חובב קפה, בעל תחביבים רבים, אהוב.
תרי נרצח בקיבוץ בארי בשבת ארורה.
תרי אתה חסר לנו מאוד.
כואבים, כועסים ועצובים.
-
דוד שפירו
היה לי את הכבוד להכיר את תרי, אורן, וכל אנשי מחזור חובלים ל"ד הנפלאים.
התיאור של Ori Disatnik כל כך מדויק על שניהם. מאורן נפרדנו לפני כמעט 7 שנים, ומתרי השבוע.
תמיד אזכור את
- החיוך המיוחד של תרי, איש מיוחד.
יהי זכרו ברוך
אורי דסטניק
לתרי הייתה לחיצת יד חזקה. הכרנו בחיל הים, בחובלים. תרי (אביתר קיפניס) הגיע לקורס עם "אחיו" אורן לינדר. נולדו בסמיכות זמנים של שעות במעגן מיכאל, חברים טובים. גדלו, בגרו, התגייסו, והחליטו להתנדב לקורס חובלים. לתרי הייתה מנהיגות שקטה, מופנמת. הידיעה שעם תרי זה יצליח, גרמה לו להתחבב על סביבתו מבלי שניסה להתנחמד אפילו במעט. תרי היה מהראשונים שנכנסים מתחת לאלונקה, תמיד. לאורן הייתה מנהיגות מוחצנת, כריזמטית וסוחפת. ביחד הם היו שילוב רב עוצמה. ערכיים מאד, ימאים בחסד ומנהיגים מלידה.
באחד מלילות החורף הסוערים בחובלים, הזניקו אותנו לתרגיל מבצע פשיטה מהים. קבוצה קטנה של צוערים נותרה לתכנן את "הפשיטה" ורובנו ירדנו לחוף להכין את סירות הגומי ליציאה לים. המעגנה של חובלים מתעתעת. רק כשיוצאים ממנה חוטפים את הים הסוער במלא עוצמתו. לאחת הסירות דומם המנוע. הצוות איבד שליטה וגל רב עוצמה הפך את הסירה על יושביה. הצוות היה מיומן ומתורגל ועבר מיד למוד הישרדות. חזרנו לחוף. בבדיקה התברר שמעוצמת ההתהפכות טבעו שני נשקים. כל אותו הלילה חיפשנו, וכך גם בימים הבאים. הם נעלמו, הים הסוער בלע אותם. הוחלט על הפסקת החיפושים וחזרה לשגרת האימונים והלימודים, לא לפני שיחה קשה עם מפקדי הקורס. תרי חשב "שהוויתור" על הנשקים נעשה מוקדם מדי. ביקש שישחררו אותו ממסדרי ההשכמה וריצת הבוקר, כדי שיוכל להמשיך בחיפושים לבדו. המפקדים אישרו לו. מוקדם בבוקר תרי ירד למעגנה. והתבונן בגלים הנשברים במפגש עם החוף, ניתח את הזרם וצפה בתנועת המים בתוך ובקרבת המעגנה. ימאי מלידה. תרי נולד ליד הים. אחר כך לבש את חליפת הצלילה, קפץ למים והתחיל לחפש. במקום שבו כשלנו החובלים והמפקדים, תרי צלח. לא עבר זמן רב והנשק הראשון נמצא. תרי לא ויתר והמשיך בחיפושי הבוקר שלו. גם הנשק השני נמצא. הכבוד האבוד של מחזור ל"ד חובלים הושב.
לאחר שהוסמכנו לקצונה, תרי קיבל פיקוד על נט"ק (ספינת נחיתה שנושאת טנקים) באשדוד. בהמשך הפליג עם הצוות שלו למפרץ אילת. אורן וצוות הדבור שלו, קיבלו את פניהם בשארם. זאת הייתה השמה מעניינת, שכן תרי שירת בשריון לפני שהתנדב לחובלים, ומי כמוהו מכיר היטב את השריונרים. ועל היותו ימאי בחסד כבר עמדתי, יכולת נדרשת ממי שפועל בים בקרבת החוף.
אחרי השחרור המשיך תרי באהבתו לים ויצא לשוטט ברחבי העולם על יאכטה. בעקבות אהבתו ללילך, בת קיבוץ בארי עבר תרי לדרום והקים עם לילך את ביתו. אורן חזר למעגן מיכאל והקים שם את ביתו. זה לא היה מפתיע ששני "האחים" הפכו למנהיגי הקהילה כל אחד בקיבוצו.
תרי, הימאי המחוספס והקשוח החליט לפתח את היצירתיות שלו והלך ללמוד עיצוב בבצלאל. במהלך קורס חובלים נרקמה בנינו החובלים חברות עמוקה ולאורך שנים רבות אנחנו שומרים על קשר. בהתחלה רק הבנים, אחר כך בנות הזוג ובהמשך גם הילדים, משפחה אחת גדולה. יוזמות שונות יצרו ריטואלים מהנים. בקיץ היינו מתארחים במעגן מיכאל על חוף הים ובחורף בבארי, נהנים ממרבדי הכלניות האדומות. לעיתים שכרנו יאכטה ויצאנו לחופשת ימאים בין האיים של הים ההגאי. במהלך אחת ההפלגות, תרי אסף את כולנו על הסיפון. לפניו ניצבה קערה עם ביצים טריות. המשימה כך אמר: לזרוק את הביצה על הסיפון כך שתישאר שלמה לארוחת הערב. אפשר להיעזר בערמת גומיות ושיפודי עץ שהוא צירף למשימה. בהתחלה זה נראה בלתי אפשרי. תרי דרש יצירתיות. זה היה מדהים לראות איך היצירתיות מתפתחת כשיש משהו כמו תרי שמאתגר אותנו.
בשנים האחרונות, תרי החזק נחלש, ועדין נותרה לו לחיצת יד חזקה. אני לא יודע אם זה בהשפעת האימונים הארוכים במי הקישון, אבל התפתחה בגופו מחלה שהחלה לנוון את השרירים והוא נאלץ להיעזר בפול, המטפל הפיליפיני המסור שלו. פול הגיע עם תרי למפגשים של החובלים. צחקנו שצריך להעביר את פול הסמכה לפיקוד על ס"ג (סירת גומי) ואפשר יהיה לצרף אותו למחזור שלנו.
בבוקרו של יום שבת הארור, כתבתי בקבוצה של החובלים: "תרי – תשמיע קול". תרי השיב שהוא בממד. אח"כ הוסיף: "אני בסדר. נעול בבית בממד. יש אירוע בקיבוץ בשכונה. לא יודע מה קורה". אח"כ הוסיף בחוש הומור הציני שלו: "ממליץ לך לא לבוא היום". לחברים שהזמינו אותו להתארח בצפון, הוא השיב: "קודם נוציא את המחבלים מהקיבוץ". מאז לא שמענו ממנו עוד.
לאחר ימים ארוכים ומורטי עצבים של חוסר ודאות, עודכנו אמש שגופתו של תרי זוהתה. את גפתו של פול מצאו כבר בסמוך לאירוע. לילך עדין נעדרת. בקרוב ניפגש שוב במעגן מיכאל, לא הרחק מקברו של אורן, "אחיו" של תרי, שמצא את מותו לפני למעלה מחמש שנים במהלך אימון לקראת מרתון. הפעם נתכנס לספוד לתרי האהוב.
לתרי היתה לחיצת יד חזקה, וכעת נותר חלל גדול עטוף בזיכרונות.
-
מוסי רז
השתתפתי היום במעגן מיכאל בהלווייתו של אביתר(תרי) קיפניס שנרצח בטבח שערכו פושעי המלחמה מהחמאס בקיבוץ בארי.
עין לא נותרה יבשה כשדיבר בנו יותם שאמר:
"לא ניתן לפוליטיקאים שהפקירו את אבא לרקוד על הדם שאדמת בארי ספוגה בו.
לא נשתוק כשהתותחים רועמים ולא נשכח שאבא אהב את השלום.
שהוא לא היה מוכן לשרת בשטחים שלמענם הופקר הנגב.
אל תגידו השם יקום דמו- הגידו זכרו לברכה.
...אבא לא שכח שבעזה חיים גם אנשים חפים מפשע.
שתקועים בין הפטיש של ממשלת ישראל והסדן של דיקטטורת החמאס.
החמאס, שהוא האויב, לא הפלסטינים. החמאס, שהממשלה שמאמינה במלחמת גזע חיזקה בידיעה מלאה.
וגם אנחנו לא נשכח ולא נשכיח, שהמלחמה לא תיגמר באמת עד שנביא את השלום".
יהא זכרו ברוך
-
