גלית

קצב השינויים בעולמינו, מציף את נושא החדשנות יותר ויותר בתוך חברות וארגונים.

הבעיה שלמעט הסטראטפים והארגונים הטכנולוגים החדשים, אין כמעט ארגונים שמעודדים חדשנות בארץ. כולם מדברים על זה ומעט עושים. נסחפים לעבודה השוטפת, לכיבוי השריפות, לתגובה למתחרים ולא לוקחים כמה צעדים קדימה את הארגון.

מנהלים שאמורים לשאת את דגל החדשנות הופכים להיות מנהלי כספים, תפעול, תחזוקה, ארגון ולוגיסטיקה ומתפקדים במקרה הטוב כמנהלי מכירות, שכל מטרתם למכור ולהתיעל.

מנהלי פיתוח עסקי או מנהלי אסטרטגיה ושיווק, נדחקים לפרויקטים עם שמות מפוצצים, שלא ניתן למצוא להם משאבים בארגון, כי כולם עסוקים ביום יום ועם מעט הזמן שיש להם לא מסוגלים להתפנות לתכנון ופיתוח חדש.

מה שבאמת חשוב, צרכי הלקוחות שלנו, נעשה ברמה תקשורתית בלבד ללא תמיכה ארגונית אמיתית ואנו הלקוחות חווים את החריצים של הבורות, שאנו נופלים בהם כמקבלי שרות.  החברות לא באמת עסוקות באיך הם מועילים לנו ואיך משתפרים ונותנים לנו ערך אמיתי ומוסף, לאורך זמן.

מנהלים לטווח קצר, שנתיים קדימה בלבד, ללא השקעות באמת, לא אוהבים לקחת סיכונים ויחכו עד שיהיה ברור במאה אחוז ואחרי שכבר המתחרים עשו זאת או כשאין ברירה כי המתחרים כבר שם. ההתמקדות בעמידה ביעדים הכמותיים, השנתיים בלבד, שם גם מתגמלים אותם. האמת גם לא בטוח שהם ישארו בתפקיד יותר משלוש שנים אז למה להסתכן.

בואו נחלוב את הפרה, גם אם היא תמות, זה לא יהיה במשמרת שלנו.  

הפוליטיקה הארגונית יכולה להיות מסרסת והתרבות הארגונית מתעתעת. מה שאומרים בפגישות אין קשר למה שקורה באמת וליכולת באמת ליישם. תרבות שאוכלת אסטרטגיה לארוחת בוקר.

מחקרים מראים, שבאומת הסטארטפים, החברות הישראליות, מסתכנות פחות, הרבה פחות ממנהלים בעולם. המנהלים הישראלים פאסימיים יותר ועושים שימוש מוגבר בהערכות ההסתברות להפסד וחישובי פשיטת רגל, בעת קבלת החלטות מימון והשקעות. החשש מהפסד מוביל את המנהל הישראלי לבחור באלטרנטיבות בטוחות יחסית, אלא שבכך הוא גם פוגע בערך של החברה. המנהל הישראלי ריכוזי יותר ממנהלים בעולם, כך שאתם מבינים שאי אפשר להגיע רחוק בתרבות ארגונית לא משתפת וללא שותפות אמיתית עם העובדים והספקים.

העולם החדש בו טרנספורמציה דיגיטלית היא הכול, סוחף את החברות בארץ, אבל לא יתן את התשובה המיוחלת להצלחה עסקית, זה רק חלק נוסף שמתווסף, כמשקולת על ארגונים, בטח ארגונים עם מערכות "ספגטי", שאינם מעיזים לזרוק הכול לפח ולהתחיל מהתחלה.

אם אין לנו ארגונים שמעודדים לחדשנות, מהפחד לסיכונים, אין לנו תקציבי פיתוח באמת, אנחנו מוכרים מיד כל רעיון שיש לנו לסינים, מפחדים להכשל ולהפסיד, מה הפלא שאנחנו לא ממש  מנצלים את הפוטנציאל העצום שיש לנו בארץ וכל מה שאנחנו יודעים לעשות זה להכנס להריון, אבל לא לגדל את הילדים.

הכול תלוי במנכ"לים ובעלי המניות. מנכלי"ם מצויינים יודעים לתגמל מהלכים ששוברים מוסכמות וחדשניים. הם נלהבים ויודעים לשתף את האנשים סביבם, ליזום, לפנות זמן ומשאבים ולקחת סיכונים ולהשתפר כל הזמן. אש בעיניים ותשוקה לעשיית טוב ועם אמפקט חברתי ולא רק עסקי.

הסיבות לכישלון יכולות להיות רבות, אבל מה שחשוב זה התהליך. הלמידה, השיעורים, התובנות שמתקבלות, בהנהלות שכן מנסות. אין דרך אחרת, אלא לנסות ולנסות וללמוד איך לא לטעות שוב, בפעם הבאה. אם לא הולכים בדרך אי אפשר להגיע לשום מקום.  

מוגש כחומר למחשבה לבעלי העסקים - 

גלית בן שמחון מנכלי"ת, The Team TLV אסטרטגיות צמיחה

www.theteamtlv.com

לייעוץ אישי - נייד - 054.224.224.2

יישובניק נט אתר הבית של תושבי הדרום הצטרפו אלינו לפייסבוק

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו