אסף ארטל, חבר גברעם ומנהל הקהילה של שובל, לא ציפה לחגוג כך את יום הולדתו ה-46. בן ניר דוד שעבר להתגורר לפני שנים בקיבוצה של אשתו ואם שלושת ילדיו, ציין את התאריך החגיגי בסוף חודש ספטמבר במחיצת חברי משלחת הצלה במסעדה בטקסס שבארה"ב, שלא ניזוקה בהוריקן הארווי האחרון.

הפכו אותנו לכמעט קדושים. עבודת הפינוי בטקסס, צילום: ישראייד

באותו היום, וגם בימים שבאו אחר כך, עסק ארטל מצאת החמה ועד רדת החשיכה בפינוי תכולה של בתים שהוצפו בגשמים. הוא עשה זאת כראש המשלחת מטעם ארגון ישראייד (israaid), שמנתה עוד שישה אנשים בהם צעיר מעין החורש ואדם בן 68 מגבעת חיים איחוד.

גם לפני כשנה יצא ארטל ללואיזיאנה לסייע במסגרת הפורום הישראלי לסיוע הומניטרי בינלאומי. מדובר בעצם בעמותה ישראלית, המשמשת מסגרת ארגונית לעמותות ולארגונים יהודים וישראלים בלתי ממשלתיים, המסייעים במקומות ברחבי העולם שבהם אירעו אסונות טבע או מקרי חירום לאומיים.

המשלחות מתמקדות בפעולות חילוץ והצלה, שיקום קהילות ומוסדות חינוך, עזרה רפואית, שיקום עסקים ועוד. את הפעילות בארה"ב ביצעה המשלחת הישראלית במשותף ותחת הנחיית ארגון הסיוע האמריקאי טים הוריקן. ביום ראשון האחרון שב ארטל לקיבוצו הדרומי לאחר שבועיים ומחצה של סיוע בעיר בומונט, המרוחקת שעתיים נסיעה מיוסטון.

איך הגעת לתפקיד ראש המשלחת של ישראייד?

"יותר פשוט מכפי שזה נראה. תמיד התנדבתי באזור שלי, חוף אשקלון, למשימות חילוץ והצלה. עברתי כמה הכשרות בנושא, גם במהלך השירות הצבאי, ומאז אני נכון לכל קריאה שתמיד מגיעה בזמן הכי פחות נוח ובאמצע עבודה שוטפת או אירוע משפחתי. אתה הולך אל הבלתי נודע, תמיד לאזורי אסון אקולוגי, ולא יודע כמה זמן תשהה שם ובאילו תנאים. זו חוויה מטלטלת".

ובמה נתקלת באירוע האחרון?

"באסון טבע אדיר שהותיר אחריו מעל ל-300 אלף משפחות ללא קורת גג. כאלה שנאלצו לעזוב את בתיהם שהוצפו לעתים במים שגובהם הגיע לשלושה מטרים.

"פגיעות בנפש או בגוף כמעט ולא היו, איש לא מת בגלל מים או גשם, אבל חיים שלמים נחרבים בתוך כמה שעות. ברור שהסיוע שלנו הוא כמו טיפה בים, תרתי משמע, אבל עשרה בתים שפינינו מתכולתם לקראת קילוף הקירות והרצפה והגג כדי לשקם אותם הם 100 אחוז עבור המשפחות".

ארה"ב הגדולה והעשירה זקוקה לארגונים מכל העולם כדי שיבואו לתת סיוע לערים שהוצפו?

"המדינה, באמצעות הממשל הפדרלי, לא מטפלת בפינוי החפצים והרהיטים מהבתים שניזוקו, אלא מעבירה כספים לטובת השיקום. לכן מגיעים ארגוני סיוע מכל העולם לאזור האסון ומבצעים את העבודה הפיזית. אנחנו שיתפנו פעולה עם ארגון טים הוריקן, שהפנה אותנו למשימות השונות.

"בדרך כלל עבדנו בבתים שלא היה להם כיסוי ביטוחי או בכאלה של משוחררי צבא. זה אומר להוציא את כל תכולת הבית לרחוב, ומדובר בעבודה מפרכת ומסריחה במיוחד היות ומדובר בחום של 40 מעלות ויותר ובדברים שהיו במים למעלה מחודש. קורה שהמשפחה מלווה את הפינוי לרחוב, אומרת מה לזרוק ומה להשאיר, אבל בדרך כלל אנחנו לבד באתר. אנחנו היינו המשלחת הישראלית השנייה שהגיעה, וכל הזמן מתנדבים באים ועוזבים".

לא מדובר בחופשה כייפית. ארטל, צילום: אלבום משפחתי

והתנאים?

"מאוד קשים. אין חשמל, המים אינם ראויים לשתיה, הכל הרוס וזה כולל מוסדות ציבור, תחנות דלק, בתי ספר וכיוב'.  עובדים לאט מאוד. ישנו בכנסיה בפטיסטית וקיבלנו את החדרים הנוחים יותר, למרות שהיינו בשקי שינה על הרצפה.

"את האוכל סיפקו לנו או שקנינו במקום שעדיין מתפקד. לא פיקניק. קיבלנו שם אהדה מאוד גדולה גם מצד התושבים. מרביתם נוצרים אדוקים וזה שהגענו מישראל של ישו הפך אותנו לכמעט קדושים. הם היו ממש אסירי תודה".

אסף ארטל מודה שזו הייתה החופשה השנתית שלו, למרות שבפועל זו כלל לא הייתה חופשה. הוא מעריך שגם בשנה הבאה, בתקופה של ההוריקנים הגדולים, ייקרא שוב לדגל. "אם המצב יאפשר וגם העבודה השוטפת לא תמנע זאת ממני, שוב אאלץ להרחיק ולסייע. אני באמת מאמין שאני מקבל יותר משאני נותן. זה נותן פרופורציות לחיים, וכל מה שנראה כאן רע וחסר סיכוי מתגמד לעומת המצב שם".

ומה אומרת המשפחה בקיבוץ?

"בלי התמיכה שלהם לא הייתי מסוגל לעשות זאת. צריך לשאול אותם אם הם כועסים על כך שאני יוצא לחו"ל בלעדיהם, אבל גם הם יודעים שלא מדובר בחופשה כייפית".

פורסם במיינט קיבוץ

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו